אתה מתאהב אחרי מלא זמן שלא הבנת באמת כלום עד הרגע הזה אתה מבין כמה החיים שלך היו ריקים בלעדיי זה
ופתאום קורה משהו וזה נעלם. ברור שזאת לא "אהבת אמת" אבל זה להרגיש זה ממש חוויה בכל יום.
אני מפחדת יום אחד להתעורר עם קמטים על הפנים כבר מבוגרת כבר עוברת את כל הריגושים.
מרגישה שאין לי מה לחוות יותר וכול יום הוא רק עוד יום שמקרב אותי אל מותי.
אני יודעת שזה מדכא ואני באמת לא רוצה לבאס אותכם כי בינתיים אני מבאסת רק את עצמי... אבל המחשבה הזאת שהדברים הכי כיפים עוברים הכי מהר זה פשוט מבאס.
אז נשאיר טיפ קטן לסוף,כשאתם שמחים ומאושרים וסתם חושבים כמה החיים שלכם טובים,אתם בריאים ומשפחה טובה וכל החיים עוד לפניכם כדאי אולי שבמקום לא לשים לב לזה תנצלו את הרגעים האלה,את הכיף שלא מקדישים לו יותר מדי חשיבות.
ויש שורה כזאת מהשיר "לתת ולקחת" השורה: "ולא לפחד מהפחד" ובאמת למה לנו לפחד?אם נפחד,מה הרווחנו מזה? הרגשה רעה של פחד
וחוץ מזה כלום...
אז אל תפחדו מהפחד ושבוע טוב...:)
;){kind=link}