הרבה פעמים בתור ילדה קטנה אני מדברת (משהו כמו גיל 7) חושבת לעצמי לספר לאמא,למישהו קרוב אבל מרגישה שאסור.
היום בת 16 כמעט,עוד לא יצאתי מהארון מתכננת כנראה לצאת אחרי התיכון ומאז הגיל הצעיר הזה צברתי סודות ופחדים. חחח אז אני אספר אותם פה פעם ראשונה עוד לא שיתפתי את זה בשום מקום או סיפרתי לאף אחד אז מי שקורא את זה יהיה בין הראשונים לדעת. כיתה ז' אני מתאהבת בחברה הכי טובה שלי ואהבה חד צדדית כמובן. היא לא ידעה על זה וגם לא תדע לצערי. הרגשתי פשוט אהבה טבעית לא מינית. אהבה רגש כל כך טהור. שמחתי לקום בבוקר ולראות אותה מחייכת בבית ספר. להיפגש איתה ופשוט לראות אותה רק לראות אותה עשה לי את היום. אני זוכרת בטיול שנתי ראיתי אותה עם איזה ילד. הם היו קרובים והתחבקו וכל כך קינאתי שכעסתי עלייה באותו טיול והיא לא הבינה למה... היא ניסתה להשלים איתי כל הזמן ופשוט לא יכולתי. הלכתי לאיזה שירותים ובכיתי. יום למחרת ישבנו באוטובוס ביחד וכל מה שרציתי זה להשלים איתה פשוט נשכבתי עלייה היא ישבה במושב ורק רציתי שהיא תלטף לי את השיער או משהו.. שתרגיע אותי. פתאום אני נזכרת ברגעים האלה יואו.. אני כל כך מתגעגעת לילדה הזאת שחוותה את הרגש הזה. אבל הבאסה שהוא נעלם מרוב ההכחשות,מרוב הכעס על עצמי,הריבים שהכנסתי אותנו כי לא ידעתי להתמודד עם המצב. היא גם הייתה החברה הכי טובה שלי. והיום....היום כיאלו אנחנו לא מכירות. פשוט ניתקנו קשר. בגללי....
אז סיפרתי פה קמצוץ מסיפור אהבה שהיה לי. אני מקווה ששיניתי פה כמה מחשבות של אנשים.
שבת שלום לכולם...:)
;){kind=link}