חסרת ביטחון,דחויה ולבד.
לאחר מכן כיתה ט' שהעברתי אותה ב-לשמוע שירי העצמה, ב-להתלבש יפה.
לא נתתי ללבד להפריע לי יותר,לא נתתי לרוע האנושי להרוס לי את היום.
ועכשיו בכיתה י', כאילו הכל חוזר,כל המחשבות שכל כך קיוויתי שישמרו כמחשבות מהעבר,כל הרגשות שנעלתי בקופסה.
אבל כנראה שאי אפשר להעלים דברים,הכל נסחב על הגב והולך איתנו עד יומנו האחרון.
זה מצחיק,כשקורה משהו רע יש לי משפט כזה "כמו בכיתה ח'" שעולה לראש שלי.
הדבר נהפך להיות זיכרון רע ולמעשה הוא הפך אותי למי שאני היום.
החלטתי שאני משנה את הגישה שלי לחיים וחושבת על הכל כולל הכל בצורה חיובית יותר.
קרה לי היום משהו רע הרגשתי לא שייכת,הרגשתי לא טובה ואני בטוחה שעוד הרגשות האלה עוד יראו אותי בכל שלב בחיים.
אבל אני לא אתן לזה להרוס אותי,אני לא אתן לרע לנצח,אני לא אתן לעצמי ליפול שוב.
(מדברת לעצמי) מהרע לומדים לא? תראי איפה את עכשיו,תראי כמה את אמיצה,תראי כמה את יפה
והכל בזכות אפשר להגיד הרע הזה,כי בלי הרע היית נשארת מישהי שאת לא אוהבת,מישהי חלשה אפילו.
ומה שלא הורג מחשל. אז מי שבשמיים,או מי שמשגיח עליי עכשיו, או מישהו בכלל.
אני מוכנה...
;){kind=link}