כל מה שהיה דרוש לסגירה הפנימית שלי הם 16 שנים של שקר.
לשקר הוא לא החלק הקשה להפך,זה החלק הקל בחיים שלי החלק הקשה באמת הוא להודות.
אני טיפה גברית-עוד וידוי,שהייתי קטנה הייתי משחקת כדורגל כל כך אהבתי את זה באמת וככל שגדלתי הבנתי שהבנות לא משחקות כדורגל הן משחקות בגומי ובקלאס. עזבתי את משחקי הכדורגל.
אני לא אוהבת ללבוש שמלות זה גורם לי להרגיש לא בנוח אבל זה לא מונע ממני בכל מסיבה ללבוש את זה.
את האמת- נוח לי עם הנורמה החברתית הזאת הרי ככה גדלתי אז לא מפתיע שמשהו שונה מזה נראה לי מוזר או לכל בן אדם אחר.
מעליב אותי שקוראים לי לא נשית,שאומרים לי שאני נראית מוזר בשמלה,מעצבן אותי שאני כל כך רוצה להוכיח ולהיות מישהי שאני לא!
זה שהחברה אולי לא תקבל אותי זה משהו אחד אבל לא לקבל את עצמי זה עצוב.
סימנתי לעצמי איזה גבול,גבול שבו השקר יגמר,אני מניחה שזה יהיה בין הגילאים 21-18.
אבל מה קורה אחרי?
;){kind=link}