בהתחלה הכל היה נראה וורוד,ציפיתי לשמוח,להשתגע ולהשאיר את העבר מאחור.
אבל לא יכולתי שלא להרגיש בבדידות,בכעסים.
ילדה שחושבת שהיא גדולה שותה,שותה ומעשנת כי זה מה שהיא תמיד חשבה,שאלה החיים היפים.
אבל שכבתי שם על רצפה קרה כשכולם ביחד ורק רציתי שיבואו אליי שיחבקו אותי וייקחו אותי אל המקום בו אני יכולה להיות אמתית.
רציתי לריב,לבכות ולהיות בדיכאון.
תחושת החוסר ביטחון בבוקר רק גברה,התחושה של אין משמעות,של אין לי למה לחיות בעולם.
כולם יותר טובים ממני ויותר מצחיקים ממני ויותר עדיפים עליי.
ככה אני מרגישה והלוואי שהייתי יכולה להגיד משהו ולהאמין בו ולהפסיק את המחשבות הרעות אבל נמאס לי לשקר לעצמי
נמאס לי לרוץ במירוץ האין סופי של הרגש.
אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי והמסיבה רק הוכיחה לי את זה אתמול.
זאת חידה שתסתיים יום אחד, עם תשובה או בלי זה לא משנה.
אני רוצה להתחיל לחיות בלי לחשוב על זה אבל את האמת? אין לי כוח.
;){kind=link}