כל תקופת זמן אני שואלת את עצמי,למה אני לא יכולה לסבול אנשים שאני אוהבת?
קשה לי,להכיר בן אדם ופתאום למצוא בו את "הצד האמתי" להכיר כבר את התגובות שלו ולא לסבול את הדרך התנהגות שלו.
זה קרה לי עם כל החברים הכי טובים שלי ואפילו עם זאת שאהבתי...
למה אני לא מסוגלת לאהוב בן אדם לאורך זמן ולמה הכל לא יכול להישאר כמו בהתחלה?
למה שבן אדם מכיר אותי ואוהב אותי אני רוצה לסגת?
למה אני שוכחת מהדברים הטובים,מפרקת חברויות ולאחר מכן מתגעגעת למקום שהייתי בו?
זה מעסיק אותי הרבה,ואני חושבת שאולי זה קשור לחוסר ביטחון מסוים בי.
לאט לאט אני מוצאת בבן אדם דברים שאני מוצאת בעצמי ולא אוהבת,חשיבות שאני מוצאת בי ואני לא אוהבת אותם.
זה סוג של בדידות כלומר,מה אם לא אוכל לאהוב בן אדם בלי לשנוא אותו לאחר מכן? מה אם כל חיי אעסוק ברגש הנוראי הזה?
אשאר לבד עם עצמי והשנאה והחוסר ביטחון.
עליי למצוא נקודה חיובית בכל אדם אבל קודם כל עליי לאהוב את עצמי,את הנקודות החיוביות אצלי.
אהבה,שלווה,ביטחון.
;){kind=link}