בחיים לא אמרתי לך את זה תמיד סחבתי את הרגשות האלה עם הזיכרונות שעוברים לי בראש כל פעם שאני מזכירה אותך.
אני אוהבת את הטוב שלך,הצלחת לגרום לי להיות בן אדם טוב יותר,רגוע יותר.
אני אוהבת את השקט שלך,אפשר להיות איתך בשקט,את לא חייבת להוכיח את עצמך כל הזמן.
אני אוהבת את החוכמה,את נבונה וקולטת דברים ובכל זאת לא מתנשאת.
אני אוהבת את העדינות שלך,את מקבלת אהבה,את לא דוחה אותה.
אני אוהבת את העצבים שלך,שאת עצבנית זה כל כך מצחיק,כל מה שאני רוצה זה לחבק אותך.
אני אוהבת את הילדותיות שיש בך לפעמים, את הקלות שאת מתייחסת לדברים.
אני אוהבת את הבגרות שלך,את יותר בוגרת מהאחרים בגילנו,יותר מבינה מהם.
אני לא יכולה למצוא בך דברים רעים,אני אוהבת בך הכל.
והיום שאני יודעת כבר שזה מאחוריי,שיש עתיד אחר לפני,אני מתגעגעת.
אני אקבל אותך תמיד,עם הכל.
אבל את לא אותי הלוואי שהייתי יכולה להתעצבן מזה כל כך,שהייתי יכולה להרגיש מה שאת מרגישה.
למה אני זאת עם הרגשות,למה זה לא יכול להיות הפוך.
אבל זה לא משנה,כי
אני אוהבת אותך.
;){kind=link}