גם אם בא לי לשמור את זה בבטן ולא לדבר על זה או להתעסק בזה.
מגיל צעיר הבנתי שכבר בנים רבים לא יהיו לי בחיים,עדיין זה לא מנע ממני לצאת עם בנים יותר נכון עם בן אחד
שאותו המסכן העברתי ים של בלבולים.
ניסיתי להרגיש נלחמתי על זה,למרות שהלב שלי לא ממש היה שם. הרגשתי די סיוט,ופחד שרק רציתי לברוח ולהתקלח במקלחת קרה שתוריד ממני את כל ה...זוהמה שהרגשתי.
ופתאום הוא הגיע... הוא כל כך טהור והחיוך שלו כל כך יפה.
אני רואה מלאך מול העיניים ולא מבינה איך זכיתי בכך.
אני פוחדת שגם אותו אהרוס כמו את כל השאר,שגם שם לא יהיה משהו יציב.
ואולי כל הפחדים האלה אומרים שזה מה שהולך לקרות... אני מבולבלת אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה...
אולי אני אוהבת אותו אהבה אחרת,אולי זה לא זה,אולי אני לא צריכה להרוס את זה,אולי יצא מזה משהו טוב.
כל כך הרבה שאלות! וכל כך הרבה חוסר ודאות!
אומץ לא היה אצלי צד תמיד,הייתי נותנת לפחדים להשתלט תמיד ולאבן שגדלה וגדלה לי בלב.
אני רוצה להקשיב לרגשות שלי,ללב האמתי שלי ולא ללב של מה שצריך להיות בתוך כל אותם האנשים האלה שאני מנסה לרצות כל החיים.
התשובה שלי עכשיו היא לא יודעת,אני אנסה לאט להגיע לתשובה אבל בדרך של אותם הגיבורים,אותם האמיצים שעושים את מה שהם רוצים בלי לייחס חשיבות ללב של האחרים.
;){kind=link}