ופתאום את מופיעה וכל מה שבניתי מתחיל להתמוטט.
כשאני איתך אני לא חושבת קדימה,אני אומרת שטיות,אני מתנהגת כטיפשה ופתאום הרצון שלי לתשומת לב מאחרים נעלם.
פתאום כל האנשים הסובבים אותנו כבלתי נראים לי
ואני לא רוצה להסיט את המבט ממך ולא רוצה שתורידי את הראש מהברכיים שלי,אני לא רוצה להפסיק את הנגיעות הקטנות
והכיף שאת נותנת לי כל פעם שאני רואה אותך.
כשאני איתך אני חוזרת להיות הילדה שלא שווה כלום,לא אכפת לי מעצמי אני שמה אותך במקום גבוה ממני ואני שונאת את ההרגשה הזאת.
אני יודעת מי אני וכשאת נמצאת אני פשוט שוכחת את זה.
השנים יכולות לעבור והביטחון העצמי יכול לעלות ולרדת אבל כשאת נמצאת הכל חוזר לקדמותו וכל מה שאני רוצה זה את.
זה לא יכול להיות שאני כל כך אוהבת אותך ואת לא מרגישה כלום,אני יודעת שאת כן,כן מרגישה משהו.
אולי זה לא האהבה שאני רוצה בה אבל זאת אהבה.
אני לא אשכח את הרגע המתוק כשהתקרבתי אלייך והשפתיים שלי כמעט נגעו בלחייך,הייתי כמו שיכורה באותו הרגע והייתי מקפיאה את הרגע הזה לכמה שנים טובות.
אני חושבת שאם את היית יודעת,היית אומרת שמגיע לי משהו יותר טוב,שמגיע לי מישהו שיאהב אותי
אבל אני לא רוצה,לא רוצה להתקדם,לא רוצה להעביר את השנים כשאת לא נמצאת שם יותר.
אני לא יודעת איזה קסם הטלת עליי ואולי על כל כך הרבה אנשים שגרמת להם להתאהב דווקא בך אבל את חייבת לבטל אותו
כי זאת לא דרך לחיות,זאת לא הדרך שאני רוצה לחיות בה.
;){kind=link}