אני רוצה להגיע לאותו האדם שהכרתי עם אותו הרגש.
נפגעתי ולא סיפרתי ניסיתי לשתף בסיפור עם נוסח שונה מתוך ניסיון נואש לדבר.
אני לא מצטערת שהתאהבתי זה לא משהו שעשיתי בכוונה,אני לא מצטערת על מה שעברתי
אפילו על הרגעים המבולבלים שהיו שהיית לידי.
אני עצובה על זה שאני זאת שנשארתי עם הרגשות,אני זאת שעדיין ממשיכה להתמודד עם זה.
אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר ולא עם אף אחד אחר,אני לא מצליחה לשכוח אותך,אני לא מצליחה להפסיק להזיל דמעות על המצב הקיים.
יש לי חיים טובים,הורים מדהימים ומשפחה מדהימה ואני יפה ולמרות מה שקרה אני מצליחה להשיג ביטחון
אבל עדיין משהו חסר...
אני חושבת שעם כל הסודות אני ספר פתוח,לא כל כך קשה לראות מעבר לשתיקות,מעבר לחיוך
ואני לא רוצה להתחבא יותר ולתת לאנשים להבין עליי דברים לבד אני רק צריכה טיפה יותר אומץ,טיפה יותר למידה.
את פרק גדול בחיים שלי,תמיד תהיי כי את ההתחלה של הכל מבחינתי
אין לי תשובה איך להתנהג ומה נכון ומה לא נכון כנראה שאין כזה דבר נכון
וההמשך יבוא...
;){kind=link}