ולא מבקשת חיבוק או עזרה.
אני רוצה שישמחו בשבילי,אבל אני יודעת שעכשיו אין בן אדם שיקפוץ משמחה ברגע שאצא מהארון.
אני רוצה לדבר עם אמא שלי על זה שאני מאוהבת והיא תהיה כל כך שמחה ותרצה לשמוע עוד
ולא אאלץ לנסות ליהנות עם בן רק כדי לספר לאמא שלי שיש לי מישהו ושלא תדאג
אני רגילה לגמרי.
אני יודעת שידברו עליי תמיד מאחוריי הגב...
שביום החתונה שלי הם יחשבו בלב כמה הם מאוכזבים וכמה שזה מוזר.
אני יודעת שיש הרבה כמוני,אני יודעת שאני צריכה להפסיק לחשוב על מה שאחרים חושבים
אבל זה לא משנה את העובדה שאני צריכה להתמודד עם זה ושזה מפריע לי.
אני רוצה לברוח מהשנים האלה,לעבור כבר לעיר אחרת,להכיר כבר אנשים אחרים,
למצוא מישהו שבאמת יאהב אותי לא משנה מה,אני לא רוצה עוד דרמות עם חברים,
עם הנפש שלי...,אני רוצה להיות אמיצה ועם ביטחון.
הלוואי שזה יגמר כבר.
;){kind=link}