ויש אותי.
פעם לא הייתי מסוגלת להסתכל במראה,פעם הייתי אומרת לעצמי היום את נראית כמו הכוכבת הזאת
ותנסי להתנהג כמוה אבל זה לא עבד.
פעם הייתי חוזרת הביתה אחרי שהברזתי מהלימודים ומנסה להתאפק כל הדרך רק כדי לא לבכות.
היום זה לא ככה
אני מסתכלת במראה ואפילו אוהבת,כבר לא מבריזה כדי לבכות
אבל זאת עדיין אני.
אותה הילדה אותו החוסר ביטחון,אותם האנשים היפים והמוצלחים.
בחיים לא אהיה כמוהם!בחיים לא יהיו לי עיניים כחולות ולא אקבל את הציונים הכי טובים בעולם
אבל עכשיו שאני חושבת על זה... האנשים שאני הכי אוהבת הם לא דווקא הכי יפים
אבל אני מעדיפה אותם על פני כל יופי אחר שבעולם.
אני רוצה לשפר את האופי שלי.
אני עצבנית,מדוכאת ומסתגרת.
די לזה...
;){kind=link}