אמרתי לך שלא בא לי ללכת לבית ספר
שאולי אבריז מהשעתיים הראשונות
כי הגיע אליי עצב,הגיע הייאוש.
ואז המשכת להקשיב
ביקשתי שתתן לי את הזמן שלי
כי אני לא יכולה להתמודד עם זה עכשיו.
אמרתי לך שזה לא בסדר שילדה קטנה שומרת סוד
שילדה קטנה מרגישה אשמה,
אפילו הרגשתי אשמה כלפייך
שאתה כועס שאני פחות מאמינה,
שאני מי שאני.
ככה קמתי לבוקר עם פרצוף מדוכא,
אבל בכל זאת קמתי
ככה לא רציתי לדבר,
אבל בכל זאת דיברתי
ככה הבנתי שאפשר להמשיך לדבר
אלייך כשבעצם אני מדברת אליי
כשאתה מראה לי מה נכון
ואני עונה לדרישותייך.
;){kind=link}