שאני בעוד כמה שנים אגיד לעצמי איך לא יצאת מהארון,איך לא ניצלת את הגיל שלך מספיק.
כל שלב בחיים משפיע על השלב האחר
כשהיית קטן לא סיפרת על הרגשות שלך זה גם יעכב אותך בגיל מאוחר יותר.
לפעמים יש לי רגע של אומץ קטן אני אומרת "יאלה עושים את זה"
ואז רגע לפני אני פשוט מחליטה להישאר בבית,לישון.
הדברים שעשיתי הם לא משמעותיים
אף פעם לא התנשקתי עם מישהו שאני אוהבת
אף פעם לא הייתי עם מישהו שאני אוהבת באמת.
כרגע אני במצב של קיפאון
מחכה למשהו ולא באמת יוצרת משהו
סומכת על הגורל
ושוב יושבת פה,
במצעד הגאווה,
רואה את המצעד מהטלוויזיה,
שומעת סיפורים של אנשים מהמחשב
וכותבת כדי לנסות למצוא את התשובה
להפסיק את השגרה
בצורה הכי נכונה...
;){kind=link}