ומרגישה שאני חייבת לפרוק איכשהו את מה שאני מרגישה
ניסיתי לנגן קצת ולשיר,אבל הקול שלי עצבן אותי.
כל כך עצבנית אני יכולה לבכות מכל דבר קטן עכשיו,פשוט במצב פגיע.
לפעמים אני מסתכלת לאחור ושוכחת את הקשה,את הרע
רוצה לחזור לתקופה יותר יפה
פתאום העולם נראה לי גדול ומפחיד
שבו כולם פועלים לפי אינטרסים אישיים,שכל מה שאכפת להם זה הם עצמם.
זה מפחיד אותי... אני שואלת את עצמי עוד כמה זמן אני ארגיש שאדם חי רק בשביל עצמו,
עוד כמה זמן רק אני אוכל לקבל את עצמי בכל מצב,לדאוג לרומם את עצמי.
יש אנשים שאני כל כך אוהבת
שלפעמים אני מעבירה את הזמן רק בצפייה לראות אותם
אבל אני יודעת שהם לא יקבלו אותי בכל מצב
ושהם גם יכולים לאכזב אותי
מנמיכה ציפיות תמיד.
זה נשמע מאוד ממורמר,תאמינו לי שבמציאות אני עושה הכל
כדי לשדר שהכול טוב,תמיד עם חיוך על הפנים,תמיד הכל בצחוק
אבל עם עצמי זה יותר קשה
כשאני לבד אני פשוט עצובה.
אולי צריכה לנסות להיות פחות לבד,
אולי עם יותר אנשים,המחשבות פחות יעבדו
צריכה להמציא לעצמי חוק חדש
לא להיות לבד.
;){kind=link}