כל האורות כבו
חשוך פה,בודד.
פוחדת להיכנס לדיכאון
אבל לא עושה שום דבר כדי למנוע את זה
רק מתעמקת ומתעמקת בעצב
כאילו אני מתקרבת יותר ויותר לסכנה.
וכשהיא הייתה פה
ראיתי אור בחשכה
העצב התרחק
היא הצליחה,
הצליחה לגרום לי לאהוב שוב
היא עשתה את זה בחיבוקים ובמגע שהיה חסר לי,
בזה שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי.
לרגע קטן העולם נראה פחות עצוב
ואז היא הלכה
יותר נכון האור כבה
כנראה שלא הייתי אור מספיק חזק אצלה...
אבל בכל זאת תודה,
בזכותך אני עוד מקווה
בזכותך אני אמשיך לשבת פה בתוך העולם החשוך,
בתוך כל העצב
ולהמשיך לחכות.
;){kind=link}