בגלל זה אני לא מתחננת עכשיו שיצאו איתי
בא לי להגיד
מי אתם?
באיזה זכות הם לוקחים שליטה על עניין החוויות שלי?
כנראה וויתרתי על עצמי מדי...
אני מרגישה
שיש אנשים שאוהבים אותי
אבל זה אף פעם לא מספיק
מצטערת שהכל שוב סובב סביבי
פשוט הלבד הזה
אני לא רוצה להיות לבד יותר
מפחדת לרצות לישון כדי לא לקום
מלחמת מחשבות
כמה אני אוהבת וכמה לא מגיע לה
אבל לפחות אני יכולה לאהוב אמא,
אני לא עד כדי כך מקולקלת.






