כועסת על עצמי שאני עצובה
שאני נשברת
שלא עניתי,
אני לא מודה בזה שאני חלשה
פשוט יותר רגישה
ועכשיו בין הכלום לצבא
לא יכולה שלא לשאול את עצמי
אם באמת מתאימים לי החיים האלה
אם אני מספיק חזקה
זעקה גדולה לעולם שיבין אותי
שיקבל אותי
ואין עונה
דווקא עכשיו שאני הכי צריכה תמיכה.
אני עוד אחת בתוך הכלום הזה
כולם יותר מוצלחים יותר פתוחים ויותר חזקים
ולי פתאום אין מילים
לא אשוב לימי השתיקה
למדתי מהעבר,
חושבת בטח כמה הרגישו את מה שאני מרגישה
כמה גם זה חוזר על עצמו.
;){kind=link}