ואני לא מבינה אותה
כל אחת זורקת מילים בתורה
לשם הנימוס
אחת טוענת שהיא רוצה יותר
השנייה טוענת שהיא נותנת הכל
אבל היא מרגישה לבד
ונזכרת ברגעים בהם
חלק ממנה
התבייש להודות
שהוא לא שווה בעיניה
זאת כבר מלחמה
ארוכת זמן
שאפילו רגעים קטנים של חיבוק לפני שהיא הולכת
לא מאפשרים לה להיפסק
היא,
כלומר אני,
מסתכלת אל השמיים
הפחדים עולים
ומה עם המשפחה שמתפרקת
והחברים שלא חברים
הכלום אחרי המוות
ואז להקת ציפורים עוברת
אני מדמיינת אותה מחבקת
וזה לא בדיוק מה שרציתי
אבל זאת אהבה






