אז בעולם שבו אני מרגישה שאף אחד באמת לא יכול להקשיב,אני מעדיפה לכתוב.
החלטתי לכתוב דווקא משהו אופטימי למרות ההתחלה הטיפה... טיפה ממורמרת;)
בעיקר בזמן האחרון אני חושבת על איך העתיד שלי יראה כלומר,העתיד שלי לא הולך להיות צפוי בכל זאת אני (קשה לי אפילו לכתוב את המילה הזאת) לסבית...טוב נו כתבתי אבל זה עדיין היה קשה,מתי המילה הזאת תהיה לי קלה?
אז בכל זאת זה הולך להיות שונה ואני מפחדת מאוד,איך אני מדמיינת את זה?
לא משהו מטורף,אני רוצה את אשת חלומותיי לא דווקא ביופי יותר באופי,אני רוצה חתונה לא גדולה מדי אבל שכל האנשים שאני אוהבת יבואו לחתונה הזאת וישמחו לקראתה כמעט כמו שאני.
אני רוצה משפחה וילדים (2 בן ובת) ולטייל,אני רוצה פעם בחודש לנסוע לטיול עם המשפחה שלי לכל מקום בעולם לא לפספס שום מראה שעוד לא ראיתי.
ואני רוצה להזדקן איתה ולהפוך כל יום ליום הכי שמח שהיה לי.
זהו סתם רציתי לשתף אותכם
אז יאלה ביי....:)
אז,הגעתי למסקנה שאני באה לכתוב פה רק כשאני עצובה,רק שהמחשבות משתלטות עליי וצריך משהו לשחרר אותן.
אז בעולם שבו אני מרגישה שאף אחד באמת לא יכול להקשיב,אני מעדיפה לכתוב.
החלטתי לכתוב דווקא משהו אופטימי למרות ההתחלה הטיפה... טיפה ממורמרת;)
בעיקר בזמן האחרון אני חושבת על איך העתיד שלי יראה כלומר,העתיד שלי לא הולך להיות צפוי בכל זאת אני (קשה לי אפילו לכתוב את המילה הזאת) לסבית...טוב נו כתבתי אבל זה עדיין היה קשה,מתי המילה הזאת תהיה לי קלה?
אז בכל זאת זה הולך להיות שונה ואני מפחדת מאוד,איך אני מדמיינת את זה?
לא משהו מטורף,אני רוצה את אשת חלומותיי לא דווקא ביופי יותר באופי,אני רוצה חתונה לא גדולה מדי אבל שכל האנשים שאני אוהבת יבואו לחתונה הזאת וישמחו לקראתה כמעט כמו שאני.
אני רוצה משפחה וילדים (2 בן ובת) ולטייל,אני רוצה פעם בחודש לנסוע לטיול עם המשפחה שלי לכל מקום בעולם לא לפספס שום מראה שעוד לא ראיתי.
ואני רוצה להזדקן איתה ולהפוך כל יום ליום הכי שמח שהיה לי.
זהו סתם רציתי לשתף אותכם
אז יאלה ביי....:)