עצבות

היי,
אכן אל תוותרי על הפינה שלך על מי שאת ,
שמח שאת בדומה לי מרגישה טוב עם זה שאת מעדיפה להיות חכמה ויודעת את הפרטים הקטנים, פוסט שכתבתי על נושא זה בצורה די דומה.

imal.bloger.co.il/267356/

נניף את דגל האנשים המוטרדים חחחח

לא בטוח שהבנת,אני לא מעדיפה את זה
הלוואי והייתי יכולה לדעת פחות

the fool is happy, he sees nothing, he knows nothing"
את רואה..ואת יודעת, וכן זה עצוב ולבד..אבל יש לך את הפינה שלך
הפחד הזה מהלבד מוליך המון אנשים הרחק מהאני שלהם.

בדיוק

כמה שאני אוהבת את הכתיבה שלך. היא פשוטה.
היא לא מסתגננת, לא מתעטפת במילים יפות וריקות, לא מהונדסת על השורות כמו דוגמנות מסלול קרה,
היא פשוטה.
היא את והמילים שלך, ונראה שזה כל מה שחשוב.
להיזרק על המסך בלי להתייפות, העצבות בתפארתה.
"בורות היא ברכה" נכתב בספר "אשמת הכוכבים" (של ג'ון גרין). מהשניה שקראתי את זה הסכמתי איתו. זה תלוי מצב, כמובן. אבל את כבר מבינה למה הוא התכוון.
שולחת לך חיבוק חזק
ומקווה בשבילך שהעצבות תיעלם ממך, ושלא תאבדי איתה את התקווה. אנשים נוטים לעשות זאת כחבילה אחת.
לפעמים, גם האושר יכול להיות פשוט. פשוט משנדמה לנו.
כאן, במייל, אם תרצי (כתמיד)

תודה רבה,מעריכה באמת את התגובה שלך,האמת בחיים אני לא כל כך אמתית כמו פה
ופה אני לא מוותרת ומוציאה את כל כולי,עד כמה שאני יכולה.

אז שתדעי לך שקראתי עכשיו את כל הבלוג הזה, ופשוט נבלעתי בתוכו.
את מדהימה, באמת, כותבת ככ אמיתי.

מרגש אותי לשמוע,תודה