להבין את עומק החיים,לא להיות על עננים אפורים.
להרגיש את טיפות המים נוטפות על פניי הצעירות והתמימות.
להביט בחיוך ישן ולחייך לתקופה חדשה.
לפעמים אני מקנאה בנהר,למה הוא יכול לזרום
ואני למרות הכל,תקועה בעננים ולא יציבה על האדמה.
תמיד שקועה בחלומות עתידיים במקום לחיות את המציאות.
ומיד עולה השאלה איך ענן אפור יכול להיות עם ביטחון?
ואם האגדה נכונה,כולם יגיעו לעננים ביום מן הימים.
כולם יסתכלו על החיים ממקומות גבוהים.
עליי להפסיק לדאוג לעתיד,ליהנות מההווה.
כי מניסיון קטן,כאשר ההווה לא זז העתיד לא זז איתו.
מי שבמרומים,נא הגן עליי ועל משפחתי.
על השמחה שלנו,על הבריאות,כי ממבט רחוק שם בשמיים
הם האנשים שאותם ארצה לראות איתי בעננים.
;){kind=link}