לא יכולה להכיל אנשים חוץ מהמשפחה,כולם רעים,כולם צמאים לרכילות,לקנאה.
מעצבן לי ואני שותקת
לבד לי ואני אומרת בסדר,לבד לי רק שם אז אסבול את זה קצת
אבל למה לי לסבול?
סבלתי שנים רבות בשתיקה,בקציצת ציפורניים,בחוסר ביטחון,בבכי נסתר.
לא אתן לעצמי ליפול שוב אך זה נראה כל כך קרוב.
אבל,הכל תלוי בגישה ובינתיים מרגישה די שלילית
אולי לבד זה לא אומר שהם מבודדים אותי
אולי מעצבן זה אומר שהם לא מנסים לעצבן אותי
אולי קשה לי כדי שאני אתגבר על עוד מכשול
ואולי זה לא כל כך נורא וזה בכלל לא העיקרון.
יצא לי חרוז תפוז
אז הנה אני משנה גישה.






